תנ"ך על הפרק - עמוס ט - אבן עזרא

תנ"ך על הפרק

עמוס ט

527 / 929
היום

הפרק

רָאִ֨יתִי אֶת־אֲדֹנָ֜י נִצָּ֣ב עַֽל־הַמִּזְבֵּ֗חַ וַיֹּאמֶר֩ הַ֨ךְ הַכַּפְתּ֜וֹר וְיִרְעֲשׁ֣וּ הַסִּפִּ֗ים וּבְצַ֙עַם֙ בְּרֹ֣אשׁ כֻּלָּ֔ם וְאַחֲרִיתָ֖ם בַּחֶ֣רֶב אֶהֱרֹ֑ג לֹֽא־יָנ֤וּס לָהֶם֙ נָ֔ס וְלֹֽא־יִמָּלֵ֥ט לָהֶ֖ם פָּלִֽיט׃אִם־יַחְתְּר֣וּ בִשְׁא֔וֹל מִשָּׁ֖ם יָדִ֣י תִקָּחֵ֑ם וְאִֽם־יַעֲלוּ֙ הַשָּׁמַ֔יִם מִשָּׁ֖ם אוֹרִידֵֽם׃וְאִם־יֵחָֽבְאוּ֙ בְּרֹ֣אשׁ הַכַּרְמֶ֔ל מִשָּׁ֥ם אֲחַפֵּ֖שׂ וּלְקַחְתִּ֑ים וְאִם־יִסָּ֨תְר֜וּ מִנֶּ֤גֶד עֵינַי֙ בְּקַרְקַ֣ע הַיָּ֔ם מִשָּׁ֛ם אֲצַוֶּ֥ה אֶת־הַנָּחָ֖שׁ וּנְשָׁכָֽם׃וְאִם־יֵלְכ֤וּ בַשְּׁבִי֙ לִפְנֵ֣י אֹֽיבֵיהֶ֔ם מִשָּׁ֛ם אֲצַוֶּ֥ה אֶת־הַחֶ֖רֶב וַהֲרָגָ֑תַם וְשַׂמְתִּ֨י עֵינִ֧י עֲלֵיהֶ֛ם לְרָעָ֖ה וְלֹ֥א לְטוֹבָֽה׃וַאדֹנָ֨י יְהוִ֜ה הַצְּבָא֗וֹת הַנּוֹגֵ֤עַ בָּאָ֙רֶץ֙ וַתָּמ֔וֹג וְאָבְל֖וּ כָּל־י֣וֹשְׁבֵי בָ֑הּ וְעָלְתָ֤ה כַיְאֹר֙ כֻּלָּ֔הּ וְשָׁקְעָ֖ה כִּיאֹ֥ר מִצְרָֽיִםהַבּוֹנֶ֤ה בַשָּׁמַ֙יִם֙מעלותומַעֲלוֹתָ֔יווַאֲגֻדָּת֖וֹ עַל־אֶ֣רֶץ יְסָדָ֑הּ הַקֹּרֵ֣א לְמֵֽי־הַיָּ֗ם וַֽיִּשְׁפְּכֵ֛ם עַל־פְּנֵ֥י הָאָ֖רֶץ יְהוָ֥ה שְׁמֽוֹ׃הֲל֣וֹא כִבְנֵי֩ כֻשִׁיִּ֨ים אַתֶּ֥ם לִ֛י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל נְאֻם־יְהוָ֑ה הֲל֣וֹא אֶת־יִשְׂרָאֵ֗ל הֶעֱלֵ֙יתִי֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּפְלִשְׁתִּיִּ֥ים מִכַּפְתּ֖וֹר וַאֲרָ֥ם מִקִּֽיר׃הִנֵּ֞ה עֵינֵ֣י ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה בַּמַּמְלָכָה֙ הַֽחַטָּאָ֔ה וְהִשְׁמַדְתִּ֣י אֹתָ֔הּ מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֑ה אֶ֗פֶס כִּ֠י לֹ֣א הַשְׁמֵ֥יד אַשְׁמִ֛יד אֶת־בֵּ֥ית יַעֲקֹ֖ב נְאֻם־יְהוָֽה׃כִּֽי־הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ מְצַוֶּ֔ה וַהֲנִע֥וֹתִי בְכָֽל־הַגּוֹיִ֖ם אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֤ר יִנּ֙וֹעַ֙ בַּכְּבָרָ֔ה וְלֹֽא־יִפּ֥וֹל צְר֖וֹר אָֽרֶץ׃בַּחֶ֣רֶב יָמ֔וּתוּ כֹּ֖ל חַטָּאֵ֣י עַמִּ֑י הָאֹמְרִ֗ים לֹֽא־תַגִּ֧ישׁ וְתַקְדִּ֛ים בַּעֲדֵ֖ינוּ הָרָעָֽה׃בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אָקִ֛ים אֶת־סֻכַּ֥ת דָּוִ֖יד הַנֹּפֶ֑לֶת וְגָדַרְתִּ֣י אֶת־פִּרְצֵיהֶ֗ן וַהֲרִֽסֹתָיו֙ אָקִ֔ים וּבְנִיתִ֖יהָ כִּימֵ֥י עוֹלָֽם׃לְמַ֨עַן יִֽירְשׁ֜וּ אֶת־שְׁאֵרִ֤ית אֱדוֹם֙ וְכָל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א שְׁמִ֖י עֲלֵיהֶ֑ם נְאֻם־יְהוָ֖ה עֹ֥שֶׂה זֹּֽאת׃הִנֵּ֨ה יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְנִגַּ֤שׁ חוֹרֵשׁ֙ בַּקֹּצֵ֔ר וְדֹרֵ֥ךְ עֲנָבִ֖ים בְּמֹשֵׁ֣ךְ הַזָּ֑רַע וְהִטִּ֤יפוּ הֶֽהָרִים֙ עָסִ֔יס וְכָל־הַגְּבָע֖וֹת תִּתְמוֹגַֽגְנָה׃וְשַׁבְתִּי֮ אֶת־שְׁב֣וּת עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וּבָנ֞וּ עָרִ֤ים נְשַׁמּוֹת֙ וְיָשָׁ֔בוּ וְנָטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְשָׁת֖וּ אֶת־יֵינָ֑ם וְעָשׂ֣וּ גַנּ֔וֹת וְאָכְל֖וּ אֶת־פְּרִיהֶֽם׃וּנְטַעְתִּ֖ים עַל־אַדְמָתָ֑ם וְלֹ֨א יִנָּתְשׁ֜וּ ע֗וֹד מֵעַ֤ל אַדְמָתָם֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם אָמַ֖ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ראיתי - במראות הנבואה ראה כבוד השם נצב על המזבח וצוה לאחד מן המלאכים: הך כפתור פתח בית ה' כי כן המנהג לשום כפתור למעלה מן הפתח והוא כעין תפוח, אשר יסמכו עליו הספים. ובצעם - כמו ופצעם מטעם המקום, כי יפצעו כל אנשי הבית הם הכהנים. ואחריתם - בניהם, כמו: ולא לאחריתו.אם יחתרו בשאול - למטה וכתוב ערום שאול נגדו. בראש הכרמל - יערו וכרמלו ואם בקרקע הים ישכנו נחש, והוא דג גדול דומה לנחש, וכתוב: נחש בריח, נחש עקלתון.ואם - כל זה דיבר הנביא להפחיד מי שאין לו לב להבין גבורת השם.ושמתי עיני - פירוש לראותו והנה נכון הוא לטובה גם לרעה.ואדני - הטעם שיגזור גזירה עליה. ותמוג - הפך תולדתה כי היא יבישה. ואבלו כל יושבי בה - כדור המבול. ועלתה – וטעם ועלתה כיאור - שיעלה בתמוז.הבונה - הטעם להזכיר זה, כי הוא ברא הארץ וכל יושביה ואנה יוכלו להסתר ולברוח מפניו, והנה בכל הארץ יגע ומיד תמוג ואף כי חלק מאלפי אלפים הם בני אדם היושבים בה. ושב ואמר: כי הארץ לא תעמוד כי אם בכח שמים, והמעלות הם גלגלי הרוח והקור והאש, כי הם כולם גלגלים זה למעלה מזה, והנה אלה בין הארץ ובין השמים. ואגדתו - הם החיים. על ארץ יסדה - שהם כאגודות והזכיר פעם אחרת: הקורא למי הים, לצורך החיים להוריד מטר. והטעם: כי אני הכינותי לבני האדם כל צרכם והנה איטיב להם - אם ישמעו בקולי, ואם מרדו בי - לא ימלטו כי הכל בידי.הלא - אמר יפת: נשי הכושים הפקר ואין איש יודע מי אביו ואתם בני אב אחד הייתם אינכם כמו הפלשתים מכפתור וארם מקיר שנתערבו. ויתכן: כי טעם הלא את ישראל העליתי הנה כבר ידוע כי אני אביכם. וכן אמר משה: הלא הוא אביך קנך. ומ"ם מארץ – ישרת בעבור אחרת וככה הוא, העליתיך ממצרים ומפלשתים ומכפתור וארם מקיר.הנה - מי גרם לכם להיותכם כבני כושיים שלא תדעוני? המלכים שלכם, כי כל מלכי ישראל עשו הרע, על כן אשמיד ממלכת ישראל ולא יהיה עליהם מלך עוד בגלות שומרון והשבטים ביד מלך אשור.והניעותי בכל הגוים - שגלו בחלח וחבור וערי מדי. וטעם לא יפול צרור ארצה – כאשר אמר: כי לא ישמיד בית יעקב רק מקצתו לבדו. ויפת אמר: כל ממלכות הארץ ישמיד רק ישראל לבדו ישאר. ופירוש סוכת דוד – על חזקיהו שנמלט מיד סנחריב ויצא שמו עד למרחוק, וכן כתוב:בחרב - כאשר יפול מה שאיננו דגן מהכברה שאין בו תועלת, ככה יאבדו רשעי ישראל שהם אומרים בעבור רשעם לא תקריב הרעה לבוא. ורבי ישועה אמר: כי בעדינו כמו אלינו.ביום - יום יאמר על העת.למען - זה הפסוק הפוך הוא וככה פירושו למען יירשו ישראל את שארית אדום, וכל הגוים אחרי מות סנחריב ואם על המשיח ברור הדבר הוא.הנה - עתה יספר שובע הארץ. תתמוגגנה - בחלב דרך קצרה.ונטעתים - ואני אנטעם על אדמתם כעץ שלא יזוז ממקומו, וככה: תביאמו ותטעמו וככה אשתלנו. נשלם ספר עמוס.

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך